אופיואידים במרשם עדיין נפוצים כיום וזאת על אף הנזקים הידועים הקשורים למנת יתר של טיפול זה. עם זאת, הידע בנוגע לתחלואה הקשורה לטיפול ללא מנת יתר לוקה בחסר.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Journal of Pain, החוקרים בדקו את הקשר בין קבלת מרשם לאופיואידים לבין תחלואה קרדיווסקולרית (CVD). לצורך כך, החוקרים השתמשו בנתונים מה-Veterans Aging Cohort Study, עוקבה פרוספקטיבית ארצית של חיילים ארה"ב משוחררים עם/ ללא אבחנה של נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV) המטופלים במסגרת Veterans Health Administration.
בקריטריוני ההכללה עמדו משתתפים ללא חשיפה קודמת/ חשיפה מינימלית לאופיואידים במרשם, ללא הפרעת שימוש באופיואידים וללא מחלה קשה שנה לאחר תאריך תחילת המחקר (תקופת בסיס המחקר).
החוקרים ביררו חשיפה לאופיואידים במרשם במשך שלוש שנים לאחר תקופת הבסיס באמצעות נתוני הנפקה של בית מרקחת חוץ-אשפוזי. הבירור ל-CVD החל בתום תקופת בירור החשיפה לאופיואידים, אשר נקבעה עד לתקרית הראשונה של CVD, תמותה, או 30 בספטמבר 2015. החוקרים השתמשו במודלי רגרסיית הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס עם שקלול באמצעות ציוני נטייה לטיפול עם אופיואידים לצורך הערכת הסיכון ל-CVD.
מנתוני החוקרים עולה כי מתוך סך של 49,077 חולים, 30% טופלו עם אופיואידים; הגיל החציוני היה 42 שנים, 97% היו גברים, 49% היו שחורים ו-47% מעשנים פעילים. שכיחות של יתר לחץ דם, סוכרת, עישון פעיל, דיכאון והפרעת שימוש באלכוהול וקוקאין היתה גבוהה יותר בחולים שקיבלו אופיואידים לעומת אלה שלא, אך היה איזון מיטבי באמצעות שקלול.
בנוסף נמצא כי שיעורי היארעות ה-CVD שאינם מתוקננים לכל 1,000 שנות אדם היו גבוהים יותר בקרב אלה שקיבלו אופיואידים לעומת אלה שלא: 17.4 (רווח בר-סמך של 95% 16.5-18.3) לעומת 14.7 (רווח בר-סמך של 95% 14.2-15.3). אנליזות מתוקננות הדגימו כי אלה שקיבלו אופיואידים לעומת מי שלא הראו סיכון מוגבר ל-CVD (יחס סיכונים מתוקנן 1.16; רווח בר-סמך של 95% 1.08-1.24).
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי אופיואידים במרשם נקשרים עם היארעות מוגברת של CVD, מה שהופך את האופיואידים לגורם סיכון בר שינוי ל-CVD.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות